החלטה בתיק תא"ק 40726-05-12

בפניי בקשה מטעם הנתבע 1 לביטול פס"ד שניתן נגדו בתיק זה ביום 19.7.12 בהיעדר בר"ל.

עובדות והליכים רלוונטיים עיקריים

ביום 21.5.12 הגיש התובע נגד שני הנתבעים תביעה כספית ע"ס 118,320 ש"ח, בסדר דין מקוצר. עילת התביעה הינה אי-תשלום דמי תיווך עפ"י הסכם תיווך שנחתם בין הצדדים.

ביום 19.7.12 ניתן פס"ד בהיעדר בר"ל, כנגד שני הנתבעים. מאחר שהנתבע 2 לא הגיש כל בקשה בתיק, החלטתי זו תתמקד בהליכים ובעובדות הנוגעים לנתבע 1 בלבד (להלן - " הנתבע").

פסה"ד ניתן כנגד הנתבע בהתבסס על מסירה של מסמכי התביעה מיום 24.5.12 לידי הנתבע. המסירה בוצעה ע"י שליח פרטי בשם שמעון פרץ (להלן - " השליח"), כשהתובע התלווה אליו, וזאת במקום מגוריו של הנתבע בבניין "סיטי טאואר" ברח' זיסמן 14 ר"ג. לביהמ"ש הוגשו שני תצהירים של השליח (תצהיר ראשון מיום 3.7.12 ובהמשך ועפ"י החלטת ביהמ"ש מיום 16.7.12 תצהיר שני מיום 17.7.12).

ביום 3.12.12 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסה"ד (להלן - " בקשת הביטול") ולעיכוב הליכי הוצל"פ בתיק הוצל"פ 0177903126 שנפתח לביצוע פסה"ד. בקשת הביטול נתמכת בתצהירו של הנתבע מיום 2.12.12.

ביום 4.12.12 הוחלט על עיכוב הליכים כמבוקש, כנגד הפקדת סך של 2,000 ש"ח בקופת ביהמ"ש, וסך זה אכן הופקד ביום 9.12.12.

ביום 6.1.13 הגיש התובע תגובה על בקשת הביטול, בה התנגד לבקשה. התגובה נתמכת בתצהירו מיום 6.1.13.

ביום 13.1.13 נערך בפניי דיון בבקשת הביטול. בדיון נחקר הנתבע על תצהירו הנ"ל, ולאחר מכן נחקר השליח על תצהיריו הנ"ל ולבסוף נחקר התובע על תצהירו הנ"ל. בתום הדיון ולבקשתו של ב"כ הנתבע הוריתי על הגשת סיכומים בכתב, תוך שקבעתי שהם יהיו מהירים וקצרים.

ביום 14.1.13 הוגשו סיכומי הנתבע וביום 15.1.13 הוגשו סיכומי התובע.

דיון ומסקנות

מן הראוי להציג תחילה את המסגרת הנורמטיבית של הדיון.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - " התקנות"), שבה מעוגנת סמכותו של בית המשפט לבטל פס"ד שניתן בהיעדר הגנה, קובעת כך:

" ביטול החלטה על פי צד אחד

ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

לפי תקנה 214 לתקנות, הוראות תקנה 201 הנ"ל חלות גם במקרה של ביטול פס"ד שניתן בהיעדר בקשת רשות להתגונן, או בשל החלטה לדחות בקשת רשות להתגונן שניתנה על פי צד אחד או שניתנה בשל אי התייצבות מצהיר.

בקשה לביטול פס"ד חייבת להיתמך בתצהיר לגבי כל העובדות הנטענות בה, שאחרת תידחה הבקשה, אלא במקרים חריגים (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 (1954)).

בהלכה הפסוקה נעשתה אבחנה בין שני סוגים עיקריים של מקרים לגביהם מתבקש ביטול לפי תקנה 201 הנ"ל: מקרים שבהם פסה"ד פגום בהליך נתינתו ומקרים שבהם פסה"ד בלתי פגום, כאשר הפגם המדובר מתבטא בדרך-כלל בכך שמסירת כתב הטענות שעל בסיסה ניתן פסה"ד בוצעה שלא כדין, אם כי הפגם עשוי להתבטא גם בדברים אחרים, למשל בכך שפסה"ד בהיעדר הגנה ניתן למרות שבמועד מתן פסה"ד היה קיים בתיק ביהמ"ש כתב הגנה, שהוגש באיחור  (ראו: ע"א 12/86 עיזבון ריגלר נ' קזרו, פ"ד מב (3) 422 (1988)), או בכך שפסה"ד ניתן מבלי שניתן לבעל הדין יומו בבית המשפט, כגון במקרה שבו פסה"ד ניתן במהלך ישיבה שלא אמורה היתה לעסוק במה שעסקה בפועל ולכן בעל הדין לא קיבל הזדמנות נאותה להיערך לדיון [רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 29.10.00)].